מבחני הכניסה לצבא של בר כוכבא - האמנם קטעו אצבעות ?

השבת אנו נמצאים בשבת שלפני תשעה באב, בה קוראים את פרשת דברים ומפטירים בישעיהו פרק א'. ההפטרה פןתחת במלים: "חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים". לכן נקראת השבת "שבת חזון". רמז לקשר בין הפרשה להפטרה ולתשעה באב ניתן למצוא בקשר מילולי:  אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם (דברים א:יא) . אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים (ישעיהו א:כא) , אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס (איכה א:א).

הפרשה וגם ההפטרה אומרות לנו שהאסון שקרה, הוא תוצאה של המעשים שלנו. חטא המרגלים הביא למותו של דור המדבר ולנדודים במשך 40 שנה. חטאי העם – הן בבית ראשון והן בבית שני- הביאו לחורבן בית המקדש וירושלים. מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני שלשה דברים שהיו בו: עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכות דמים. . . . אבל מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם. ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות: עבודה זרה, גלוי עריות, ושפיכות דמים. (בבלי יומא דף ט עמוד ב) . חז"ל תלו את חורבן בית שני בשנאת חינם. שנאה הגורמת לפירוד וניתוק בין האנשים.

גם מרד בר כוכבא נקשר לתשעה באב. חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב. . . בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר  (משנה תענית פרק ד).

ביתר – העיר הראשית ביהודה נלכדה בתשעה באב, וכן הקמתה של איליה קפיטולינה – העיר האלילית הרומית נקשרה לתשעה באב דרך חרישת העיר. פעולה, שנעשתה על ידי הרומאים, לציון העובדה שמסמנים גבול של עיר חדשה.

נבקש השבוע לעסוק באחת הסוגיות המוזרות לכאורה והמטרידות בענין מרד בר כוכבא. מרד שמעלה שאלות רבות, שלא כאן המקום לעסוק בהן (בע"ה נרחיב עליהן בעתיד). אחד הדברים שמבדילים את מרד בר כוכבא ממרידות אחרות באה לידי ביטוי לפחות בשני דברים. האחת, זו הפעם הראשונה והיחידה כנראה בתולדות העם היהודי שהיתה הסכמה על מנהיגותו ומעשיו של בר כוכבא. והשניה – משך הזמן הארוך להכנה והתארגנות לקראת המרד.

האחדות וההסכמה באה לידי ביטוי בהתנהגותו של רבי עקיבא, גדול התנאים באותה תקופה, שהיה מורו הרוחני של בר כוכבא, וצעד עימו יד ביד בהנהגת המרד. אלא שהקשר ביניהם היה דו סיטרי. רבי עקיבא תמך בבר כוכבא – הנשיא (עסקנו במושג הנשיא כמלך במקום אחר), ובר כוכבא (ששמו למעשה היה שמעון בן כוסבא כפי שעולה ממגילות מדבר יהודה) פעל את פעולותיו בהתאם להנחיותיו ההלכתיות של מורו ורבו – רבי עקיבא. וכך כתב הרמב"ם: שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, . . . ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, (רמב"ם הלכות מלכים פרק יא). וכך כתב בהלכות תעניות לתשעה באב : ונלכדה עיר גדולה וביתר שמה והיו בה אלפים ורבבות מישראל והיה להם מלך גדול ודימו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא המלך המשיח, (רמב"ם הלכות תעניות פרק ה)  הרמב"ם בלשונו הזהירה כתב "ודימה הוא וכל חכמי דורו". "ודימו כל ישראל וגדולי החכמים".

'כל ישראל' – "וייעשו כולם אגודה אחת". לא פלא שעל המטבעות של בר כוכבא המבטאות ריבונות ועצמאות טבע את סמל ארבעת המינים. סמל שענינו הוא ה'אגודה האחת'. ולא רק זאת אלא שבסמל ארבעת המינים שם את דעתו ההלכתית של מורו ורבו – רבי עקיבא. דעת יחיד בפסיקת ההלכה שלא נתקבלה בסופו של דבר להלכה, אבל מבטאת את האחדות - לולב אחד, אתרוג אחד, הדס אחד וערבה אחת.  

אחת השאלות שעולות לגבי מרד בר כוכבא קשורה להכנות ולהתארגנות לקראת המרד. במסגרת זו, בר כוכבא ערך מבחנים לאנשים שביקשו להצטרף לצבאו. בתחילה הוא ערך מבחן אחד ובעקבות פנייתם של חכמים עד אימתי אתה עושה את ישראל בעלי מומין  (ירושלמי תענית פרק ד) שינה את המבחן. גם דבר זה מצביע על הקשר ההדוק וקבלתם של חכמי ישראל את מנהיגותו של בר כוכבא. הם מעורבים במה שקורה בצבאו, ובמקביל הוא קשוב להערותיהם/הארותיהם.  

מה אם כן היה המבחן ומדוע העירו חכמי ישראל לא על עצם המבחן, אלא על סוג המבחן. 'והיה שם בן כוזבה והיה לו מאתים אלף מטיפי אצבע. שלחו חכמים ואמרו לו עד אימתי אתה עושה את ישראל בעלי מומין אמר להן וכי היאך איפשר לבדקן. אמרו לו כל מי שאינו רוכב על סוסו ועוקר ארז מן לבנון לא יהיה נכתב באיסרטיא שלך היו לו מאתים אלף כך ומאתים אלף כך'. ההסבר הנפוץ והמקובל הוא שבר כוכבא ביקש מלוחמיו לכרות אצבע, מבחן דומה אולי, להבדיל, ליאקוזה היפנית. כך למשל מסבירים ה'פני משה' ו'קרבן העדה' שניים ממפרשי הירושלמי. אך נשאלת השאלה – וכי בר כוכבא לא הבין שבמעשה כזה של קטיעת אצבע הוא פוגע בלוחמיו ? ומדוע שתיקתו של רבי עקיבא? וכי רבי עקיבא לא התנגד למעשה כזה של פגיעה בגוף הלוחמים למען עצמאות ישראל.  

נראה אם כן, שיש אולי לחפש הסבר אחר ומשמעות אחרת למבחן שערך בר כוכבא. בדיקה זהירה של כתבי היד השונים בהם מופיע סיפור המבחן של בר כוכבא מגלה כי באף מקום לא כתוב 'קטועי אצבע' , 'קצוצי אצבע' או ביטויים אחרים בהם משתמשים הפרשנים המאוחרים בהסבר המבחן. בכל כתבי היד הביטוי המופיע הוא 'מטיפי אצבע'. מי הם מטיפי האצבע ומה משמעות הטפת האצבע? 

בימים שבין מרד החורבן למרד בר כוכבא היו יהודים רבים שביקשו להסתיר את יהדותם. כיצד ניתן להסתיר את המילה? הרי כל אחד שהלך לבית המרחץ מיד זיהו שהוא יהודי. הדרך לעשות זאת, היה למשוך את עור הערלה, לכסות את המילה, ובכך להסתיר את יהדותם. הביטוי בו משתמשים חז"ל לאנשים כאלה הוא 'משוך' – אלה שמשכו את עור הערלה לכסות את המילה. מה דינו של יהודי כזה המבקש לחזור ולפעול כיהודי. האם עליו לעשות ברית מילה מחדש. חכמים סברו שכן. "המשוך צריך שימול...שנ' המול ימול אפי' מאה פעם'(תוספתא שבת פרק טו). רבי יהודה בשיטת רבי עקיבא אומר "ר' יהודה אומר משוך לא ימול מפני שהוא מסוכן". ניתן להסביר שהטפת אצבע היא הטפת דם ברית, כפי שנדרש ממי שנולד מהול. 'אצבע' מסביר בעל הערוך השלם = איבר ההולדה.

בר כוכבא רצה לבחור לצבאו אנשים מחוייבים ליהדותם, לא כאלה המושכים את עורלתם. הוא אינו זקוק לצבא שכירים או בעלי גוף וכח. הוא זקוק למחוייבות, לאנשים בעלי רצון. בר כוכבא הפועל לפי שיטת מורו ורבו רבי עקיבא סבור שמשוכים כאלה עליהם לבצע טקס של הטפת דם ברית = מטיפי אצבע. לדעת חכמים דבר זה אינו מספיק והוא רק פוצע וגורם מום. ולכן יש להחליף את המבחן. חכמים הסכימו שיש לערוך מבחן, שיש לבדוק את הרצון והמחויבות. לכן הציעו מבחן שני, עקירת עץ ארז. מהיכן יימצאו ארזים כה רבים בארץ ישראל למבחן כזה? גם כאן יש להבין את המבחן לעומק. 'ארזי לבנון אדירי התורה' מקונן עם ישראל בתשעה באב. אתה רוצה אנשים מחוייבים שואלים חכמים את בר כוכבא ? לך לבתי המדרש, עקור את תלמידי החכמים ואז תרשום אותם באיסרטיא שלך. איסרטיא=איסטרטיא= דרך (בתרגום). בחר את תלמידי החכמים, עקור אותם מבתי המדרש כי זו הדרך שלך, הדרך בה אתה הולך.    

הגיוס לצבאו של בר כוכבא הוא לא על פי אמירה 'אני רוצה להצטרף'. בר כוכבא דורש מעשה. המעשה הוא זה שמראה על רצינותו של האדם וכוונותיו.

בעקבות מעשה של שנאת חינם חרב הבית. בר כוכבא סבר שבעקבות 'אגודה אחת' שמבוססת על חיבור עמוק ליהדות תבוא ההצלחה, ייבנה המקדש ועם ישראל יזכה לריבונות ועצמאות.

הקב"ה רצה אחרת – מרד בר כוכבא למרות כוונותיו הטובות, הכנותיו, וארגונו כשל. יחד עם זאת, עם ישראל בחר להתייחס למרד, במדרש השם החיובי שלו 'דרך כוכב מיעקב' ולא בשם שכיזב. עם שיבת עם ישראל לארצו הפך מרד בר כוכבא למקור לשירים וסיפורים, לחיבור לגבורה ומסירות נפש.

מי יתן ונזכה בימים אלה להרבות איחוד ומסירות נפש ולזכות לדעת רבי עקיבא של פריט אחד מכל אחד מארבעת המינים שייעשו אגודה אחת ויחברו את כולם – את בעלי הריח וחסרי הריח בעלי הטעם וחסרי הטעם.

דף שבועי - נעם הארץ פרשת מטות מסעי תשע"ז

דף שבועי - נעם הארץ פרשת מטות מסעי תשע"ז

פרשתנו מספרת על ההכנות וההתארגנות לקראת הכניסה לארץ ישראל. בין שאר הסוגיות שנדונות בפרשה נמצא ענין הגבולות.

(א) וַיְדַבֵּ֥ר ה֖' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: צַ֞ו אֶת־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּֽי־אַתֶּ֥ם בָּאִ֖ים אֶל־הָאָ֣רֶץ כְּנָ֑עַן זֹ֣את הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר תִּפֹּ֤ל לָכֶם֙ בְּֽנַחֲלָ֔ה אֶ֥רֶץ כְּנַ֖עַן לִגְבֻלֹתֶֽיהָ: וְהָיָ֨ה לָכֶ֧ם פְּאַת־נֶ֛גֶב מִמִּדְבַּר־צִ֖ן עַל־יְדֵ֣י אֱד֑וֹם וְהָיָ֤ה לָכֶם֙ גְּב֣וּל נֶ֔גֶב מִקְצֵ֥ה יָם־הַמֶּ֖לַח קֵֽדְמָה: וְנָסַ֣ב לָכֶם֩ הַגְּב֨וּל מִנֶּ֜גֶב לְמַעֲלֵ֤ה עַקְרַבִּים֙ וְעָ֣בַר צִ֔נָה והיה וְהָיוּ֙ תּֽוֹצְאֹתָ֔יו מִנֶּ֖גֶב לְקָדֵ֣שׁ בַּרְנֵ֑עַ וְיָצָ֥א חֲצַר־אַדָּ֖ר וְעָבַ֥ר עַצְמֹֽנָה: וְנָסַ֧ב הַגְּב֛וּל מֵעַצְמ֖וֹן נַ֣חְלָה מִצְרָ֑יִם וְהָי֥וּ תוֹצְאֹתָ֖יו הַיָּֽמָּה: וּגְב֣וּל יָ֔ם וְהָיָ֥ה לָכֶ֛ם הַיָּ֥ם הַגָּד֖וֹל וּגְב֑וּל זֶֽה־יִהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם גְּב֥וּל יָֽם: וְזֶֽה־יִהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם גְּב֣וּל צָפ֑וֹן מִן־הַיָּם֙ הַגָּדֹ֔ל תְּתָא֥וּ לָכֶ֖ם הֹ֥ר הָהָֽר: מֵהֹ֣ר הָהָ֔ר תְּתָא֖וּ לְבֹ֣א חֲמָ֑ת וְהָי֛וּ תּוֹצְאֹ֥ת הַגְּבֻ֖ל צְדָֽדָה: וְיָצָ֤א הַגְּבֻל֙ זִפְרֹ֔נָה וְהָי֥וּ תוֹצְאֹתָ֖יו חֲצַ֣ר עֵינָ֑ן זֶֽה־יִהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם גְּב֥וּל צָפֽוֹן: וְהִתְאַוִּיתֶ֥ם לָכֶ֖ם לִגְב֣וּל קֵ֑דְמָה מֵחֲצַ֥ר עֵינָ֖ן שְׁפָֽמָה: וְיָרַ֨ד הַגְּבֻ֧ל מִשְּׁפָ֛ם הָרִבְלָ֖ה מִקֶּ֣דֶם לָעָ֑יִן וְיָרַ֣ד הַגְּבֻ֔ל וּמָחָ֛ה עַל־כֶּ֥תֶף יָם־כִּנֶּ֖רֶת קֵֽדְמָה: וְיָרַ֤ד הַגְּבוּל֙ הַיַּרְדֵּ֔נָה וְהָי֥וּ תוֹצְאֹתָ֖יו יָ֣ם הַמֶּ֑לַח זֹאת֩ תִּהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם הָאָ֛רֶץ לִגְבֻלֹתֶ֖יהָ סָבִֽיב:  (במדבר פרק לד : א – יב)

משה הצטווה להתוות את גבול הארץ. לומר לבני ישראל ולתאר בפניהם את גבול ארץ כנען. "צַ֞ו אֶת־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙", "אֶ֥רֶץ כְּנַ֖עַן לִגְבֻלֹתֶֽיהָ ". מדוע היה חשוב כל כך להודיע לבני ישראל את גבול ארץ כנען ? הרי "כָּל הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר תִּדְרֹ֧ךְ כַּֽף רַגְלְכֶ֛ם בּ֖וֹ לָכֶ֣ם יִהְיֶ֑ה" (דברים פרק יא:כד). כך בדרך כלל נקבעים גבולות. מתנהל מאבק בין שבטים, עמים וממלכות ומה שאתה כובש הוא שלך.

גבול הוא דבר מאד מיוחד. מצד אחד הוא משמש להפריד ולהבדיל בין דברים שונים. מצד שני גבול הוא נקודת החיבור בה הדברים נפגשים ומתחברים. ואת שני הדברים הללו בא הקב"ה ללמד אותנו בהגדרת הגבול של ארץ כנען.

מצד אחד הגבול הוא המקום בו ארץ כנען נבדלת ןנפרדת משכנותיה. מצד שני הגדרת גבול זה היא שיוצרת את החיבור לקב"ה. לארץ זו יש קדושה מיוחדת. ובארץ זו יש מדרגות קדושה "עשר קדושות הן, ארץ ישראל קדושה מכל הארצות, . . . . ארץ כנען מקודשת מעבר הירדן שארץ כנען כשרה לבית השכינה ואין עבר הירדן כשרה לבית השכינה," (ילקוט שמעוני פרשת נשא רמז תרצח ). ארץ כנען היא הארץ שבה ניתן לבנות משכן לה'. במקומות אחרים לא ניתן לבנות בית שכינה. לכן, צריך להגדיר מהו הגבול.

השורש ג.ב.ל בעברית משמש בשתי משמעויות. האחת המוכרת והשימושית יותר בשפת היום יום בא לציין גבול שהוא הפרדה, מחסום, מכאן המילה 'להגביל'. אך יש משמעות שניה שבה המשמעות היא חיבור. כך כאשר הקב"ה בא לברוא את האדם ביום הששי לבריאה, מתארים חז"ל  "ושנים עשר שעות היום, בשעה ראשונה הוצבר עפרו של אדם, בשנייה גבלו, בשלישית רקמו, ברביעית נזרקה בו נשמה, בחמשית קם על רגליו, . . . וגבל גוש עפרו של אדם הראשון במקום טהור בטבור הארץ, רקמו ותכנו, ורוח נשמה לא היתה בו, מה עשה הב"ה נפח ברוח נשמת חיים,  (פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק י)

כדי לברוא אדם צריך לחבר. ל'גבל' משמעותו לערבב היטב יחד עד שהדברים המעורבבים הופכים לאחד. לפעולה זו יש השלכות בתחומים רבים לדוגמה בהלכות שבת.  אחד נותן את המים ואחד נותן את העפר אחד נותן את העפר ואחד נותן את המים האחרון חייב דברי רבי -  רבי יוסה בי רבי יהודה אומר האחרון אינו חייב אלא עד שיגבל (תוספתא שבת פרק יא ). מבלי להכנס לענין ההלכתי הנדון במאמר זה, אנו רואים כי פעולת הגיבול היא המשלימה את המלאכה, היא יוצרת את החיבור המלא.

שתי משמעויות -  'להגביל' ו'לגבל'. להגביל זהו פועל בבנין הפעיל. פועל שמדבר על פעולה שנעשית כלפי אחרים. כמו 'להלביש' 'להאכיל' 'להשמיע' ועוד. לגבל זהו פועל בבנין פיעל. פעולה מעשית הקשורה לאדם המבצע כמו' 'שיבר', 'גידל', 'חיזק'.

הגדרת גבול ארץ כנען נועדה מצד אחד – להגביל, ליצור מערכת יחסים אל מול אלה שנמצאים מחוץ לגבול. מצד שני – לגבל, פעולה שנועדה לערבב ולחבר חיבור יותר עמוק את מה שנמצא בתוך הגבול.

אלה הגדרות זהות יסוד של העם היהודי, אל מול העולם שמחוץ לארץ ישראל – כל מה שאינו ראוי לבית שכינה. ואל מול מה שנמצא בתוך הגבול שאותו ואיתו צריך לגבל.

==============================

אחד המקומות שמוזכרים בקביעת גבול ארץ כנען היא הכנרת. ימת מים מתוקים, מאד בולטת בשטח ולכן תמיד אפשר היה להשתמש בה כדי לציין נקודת גבול." וְיָרַ֣ד הַגְּבֻ֔ל וּמָחָ֛ה עַל־כֶּ֥תֶף יָם־כִּנֶּ֖רֶת קֵֽדְמָה: וְיָרַ֤ד הַגְּבוּל֙ הַיַּרְדֵּ֔נָה וְהָי֥וּ תוֹצְאֹתָ֖יו יָ֣ם הַמֶּ֑לַח".  

הגבול הגיע ממזרח לאורך נהר הירמוך וירד לאורך הירדן עד לים המלח. מעיון במפה עולה כי קו גבול זה משאיר את רמת הגולן בתוך שטח ארץ כנען. זו גם הסיבה מדוע לדעת חכמים יש להביא ביכורים מרמת הגולן – נחלת חצי המנשה למרות שהאזור נמצא ממזרח לירדן. ולכן בעצם צריך להיחשב כעבר הירדן.

כך גם לענין מעשר בהמה, הירדן נחשב כקו גבול מפריד רק בקטע שבין הכנרת לים המלח. ' אין ירדן אלא מבית ירחו ולמטה'.

לאורך ההיסטוריה רמת הגולן תמיד היתה חלק מהגליל. הפעם הראשונה שהגולן הופרד מהגליל היה לאחר מלחמת העולם הראשונה כאשר האזור חולק בין אנגליה לצרפת – בהסכם המכונה הסכם סייקס פיקו. אחד העקרונות שעליו התעקשו האנגלים היה שכל הכנרת כולה תהיה בשליטת המנדט הבריטי. זאת מכיוון שיחידה גיאוגרפית היא יחידה מינהלית כלכלית אחת. כך גם בשל החוק הבינלאומי הקובע כי שתי מדינות הגובלות בגוף מים, זכאיות להתחלק במים בשווה, ללא קשר לשטח המגע של המדינה עם גוף המים. כך, אם הצרפתים היו גובלים במי הכנרת הם היו זכאים למחצית ממימיה.

כך היה גם בעבר כאשר הכנרת כולה היתה בנחלת שבט נפתלי. ולא עוד אלא שעקרונות קביעת הגבול נשארו זהים לאורך ההסטוריה. דייגי נפתלי יכלו לעלות לחוף כדי לפרוש את רשתות הדיג שלהם. כמאמר חז"ל  אלא שנותנין לו מלא חבל של חרם לדרומה של ים שנ' ים ודרום ירשה דברי ר' יוסה הגלילי  (תוספתא בבא קמא פרק ח). כלומר מרחק קצר לאורך החוף המזרחי והדרומי של הכנרת היה שייך לשבט נפתלי. כך גם נקבע בהסכם סייקס פיקו וכך גם בגבול בין ישראל לסוריה. נקבע שקו הגבול יעבור מרחק 10 מ' מקו המים, כדי לאפשר לדייגים מטבריה לעלות עם סירותיהם אל החוף. וכדי למנוע זיקה ובעלות על מימי הכנרת בידי הגורם שנמצא ממזרח.

ולמה נקרא שמה כנרת ? רבים חושבים שהשם כנרת בא מצורתה של הכנרת שהיא דמוית כינור. אלא שיש לזכור כי בעת העתיקה לא היו תצלומי לווין, ולכן לא יכלו לדעת שצורת הכנרת היא דמוית כינור.

ולמה נקרא שמה כנרת ? שמתוקים מימיה כקול הכינור על פי מאמר אחד של חז"ל. על פי מאמר אחר שמתוקים מימיה ככינרין – פרי מתוק שגידלו באזור הכנרת. זה גם מקור שמו של כפר נופש כינר – על שם הפרי המתוק שגידלו בעת העתיקה באזור הכנרת.

מימיה המתוקים של הכנרת הפכו אותה למקור חיים, דבר שבנוסף ליופיה הביא משוררים וסופרים רבים לתאר את יופיה ומחמדיה, ומה אפשר ללמוד ממנה. באר מרים שנגנזה בכנרת – מלמדת על מקור של נתינה וחיבור, כשם שבאר מרים סיפקה מים לבני ישראל במדבר. וידועה אגדת העם המדברת על ההבדל שבין הכנרת–ימת החיים, לים המלח – ים המוות. בכנרת המים נכנסים מצד אחד ויוצאים מצד שני. בים המלח המים רק נכנסים ואינם יוצאים. זה שרק מקבל הוא ים המוות. מי שיודע גם לקבל, אך באותה מידה גם לתת הוא מקור של חיים.

כך הכנרת היא גבולה של ארץ כנען. גבול שנועד לגבל ולהוסיף חיבור ומקור חיים לעם ישראל בארצו .

 .======================

הצטרפו לחווית הקיץ הגלילית של חברת נעם הארץ. בין שאר הדברים שבת פרשת עקב – שבת תוכן של הרצאות וחוויה עם ד"ר חגי עמיצור.

לפרטים והרשמה :

טלפון :    079-5729223     054-9938399

 דוא"ל :    office@noam-haaretz.com.

אפר פרה אדומה בגליל לאחר חורבן הבית

אפר פרה אדומה בגליל בתקופה שלאחר חורבן הבית 

פרשתנו פותחת במצוה מיוחדת במינה – טהרה באפר פרה אדומה. וַיְדַבֵּ֣ר ה֔' אֶל  מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל ־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר: זֹ֚את חֻקַּ֣ת הַתּוֹרָ֔ה אֲשֶׁר  צִוָּ֥ה ה֖' לֵאמֹ֑ר דַּבֵּ֣ר אֶל בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֣וּ אֵלֶיךָ֩ פָרָ֨ה אֲדֻמָּ֜ה תְּמִימָ֗ה  במדבר פרק יט

המצוה כה מוזרה ויוצאת דופן בהבנתה עד כי רש"י במקום מיד אומר : לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת, ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חקה, גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה.

גם שלמה החכם באדם לא הצליח להבין פשר מצוה זו, והסביר רבי עקיבא שעל זה נאמר: אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. בבלי יומא י"ד ע"א .

טהרה באפר פרה אדומה מתקשר אצלנו לימי הבית. כל יהודי שרצה לעלות להר הבית, מי שרצה להקריב קרבן פסח היה חייב להיות טהור ונדרש להיטהר מטומאת מתים. השבוע ננסה לעסוק בפרשיה גלילית ולהבין אימתי פסקה טהרה באפר פרה אדומה. 

נפתח בשאלה היכן שמרו את אפר פרה אדומה בימי הבית. אנשים רבים טועים לחשוב שאפר הפרה נשמר בהר הבית – בבית המקדש, שהרי למטרה זה הוא נועד. אלא שאם האפר נועד כדי לטהר הרי ברור לגמרי שמי שמשתמש בו הוא טמא, וכיצד יכול להישמר בהר הבית. כיצד יוכל אדם טמא לעלות להר הבית כדי להשיג את האפר על מנת להיטהר. ומה עם אדם שגר בגליל ורוצה לאכול בטהרה, האם עליו לחכות עד שיגיע לירושלים ורק שם יוכל להיטהר. הרי הדבר עלול לקחת חודשים רבים. ואכן , המשנה שעוסקת בענין אומרת – מסכת פרה פרק ג' : וחולקים אותו לשלש חלקים אחד ניתן בחיל ואחד ניתן בהר המשחה ואחד היה מתחלק לכל המשמרות.  

שליש מהאפר היה מוצג בכניסה למקדש, להזכיר לאנשים שעליהם להיטהר, שליש היה בהר הזיתים כדי לטהר את עולי הרגל המגיעים לירושלים ושליש היה מחולק ברחבי הארץ.

מה קרה עם חורבן הבית ? מה עשו עם שאריות אפר פרה אדומה שהיו בידיהם? שהרי בודאי נשאר בידם אפר, במיוחד נכון הדבר לגבי אותו שליש שהיה מחולק ברחבי הארץ. ובמיוחד אם נזכור כי הם חיו בתודעה של "מהרה יבנה המקדש" וממילא חיבים לשמור דיני טומאה וטהרה. מסתבר על פי מקורות חז"ל שהמשיכו לשמור ולהקפיד בנושא זה גם לאחר חורבן הבית. כך למשל מביאה הגמרא: מעשה בשפחתו של רבן גמליאל שהיתה אופה ככרות של תרומה, ובין כל אחת ואחת מדיחה ידה במים ובודקת. באחרונה בדקה ומצאה טמאה, ובאת ושאלה את רבן גמליאל, ואמר לה: כולן טמאות. אמרה לו: רבי, והלא בדיקה היתה לי בין כל אחת ואחת! אמר לה: א"כ, היא טמאה וכולן טהורות (בבלי נידה ו' ע"ב). ככרות של תרומה ניתן לאכול רק בטהרה, וממילא עולה מכאן כי הקפידו בנושא זה. עובדה זו עולה לא רק מהמקורות הסמוכים לחורבן הבית כמו ימי רבן גמליאל אלא ממקורות העוסקים בתקופת האמוראים. רבי חייא רובא מפקד לרב: אין את יכיל מיכול כל שתא חולין בטהרה - אכול, ואם לאו - תהא אכיל שבעה יומין מן שתא. (תרגום: רבי חיא הגדול ציווה על רב, אם אתה יכול לאכול כל השנה בטהרה – אכול, ואם לא, הקפד לאכול לפחות שבעה ימים בשנה בטהרה) – ירושלמי שבת פ"א ה"ג. אכילת חולין בטהרה לא תתכן ללא טהרה מטומאת מת שבאמצעות אפר פרה אדומה, ולמרות זאת הוזהר רב-אמורא ארצישראלי בן הדור הראשון,(כ – 150 שנה לאחר חורבן הבית) לאכול חולין בטהרה, משמע, איפוא, שבימיו עדיין היה מצוי אפר פרה. כך גם בגמרא בבלי חולין ק"ז ע"א : איבעיא להו: מהו לאכול במפה ? (=האם מותר לפרוש מפה על ידיו ולא יגע באוכלין ויאכל בלא נטילת ידים)...כי סליק ר' זירא, אשכחינהו לר' אמי ור' אסי דקאכלי בבלאי חמתות [=כשעלה רבי זירא לארץ ישראל, ראה את רבי אמי ורבי אסי שלוקחים בלואי בגדים כרכו ידיהם בהם ואכלו בלא נטילת ידים]... דאמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל: התירו מפה לאוכלי תרומה (= התירו לכהנים אוכלי תרומה להשתמש במפה כי הכהנים זריזין הן ולא נוגעים), ורבי אמי ורבי אסי כהנים הוו.

נמצאנו למדים, שבימי רב אמי ורב אסי, אמוראים מבני הדור השלישי, (כ-250 שנים לאחר החורבן) היה ניתן לאכול תרומה האסורה לטמאי מתים; הוה אומר, שבזמנם היה ניתן עדיין להטהר מטומאת מת. כך גם בבבלי נידה ו' ע"ב : אלא אי אמרת לקודש - קודש בימי רבי מי הואי? (-האם היתה אכילת קודשים בימי רבי יהודה הנשיא?) כדעולא, (=אלא, כמו שאמר עולא) דאמר עולא: חבריא מדכן בגלילא (=חברים מקפידים בגליל); היינו, מדברי עולא על זמנו - הדור השלישי לאמוראים - שה'חברים' היו מפיקים את יינם ושמנם בטהרה, משמע שבדורו היתה עדיין שכיחה הטהרה באפר פרה שכן ציפו שמהרה יבנה המקדש. גם בדברי הראשונים אנו מוצאים אמירות בנושא. כך למשל  ר' יצחק הזקן מגדולי בעלי התוספות, בעל 'ספר התרומה': (הלכות ארץ ישראל,אשקלון תשסח,עמ'  28) שכתב " אפילו האמוראים, שהיו הרבה דורות אחר חורבן, היה להן אפר פרה. . כמו שנאמר לגבי ר' אמי ור' אסי...ואי לא היה להם הזאה, מה מועיל כרכי ידייהו  (=שכן אם לא היתה להם הזאה–אפר פרה אדומה, מה מועיל שמכסים את הידים).  כך כתב גם  ר' שמשון משאנץ: "ובימי חכמים היו מזין בארץ-ישראל, . . אבל עכשיו (=בתקופתנו, ימי הראשונים) בטלה אפר פרה". (פירוש הר"ש משאנץ, חלה פ"ד מ"ח). גם רבי ישעיה טראני כתב : וקשיא לי, היכי מצי רב למיכל חולין בטהרה? (=וקשה לי, איך יכול להיות שרב אכל חולין בטהרה) והלא אחר החרבן היה! וכיון דבטל אפר פרה, מי יטהר טמאי מתים שבישראל? ונראה לי לתרץ לפי הדחק, דאף-על-גב דחרב בית המקדש, היה להם עדיין אפר פרה, שהיה מתחלק לכל המשמרות, ועד שהספיק להם אותו האפר היו נטהרין בו טמאי מתים שבארץ ישראל. (תוספות הרי"ד, חגיגה כה ע"א.). נראה כי בימי הראשונים הבינו כולם שבתקופת האמוראים עדין השתמשו באפר פרה אדומה. אלא שבתקופתם, ימי הראשונים, נגמר כבר האפר ולכן בטל השימוש בו. כך גם כתב הרא"ש (במסכת חולין פרק ה' סימן ד') : וי"ל דבימי האמוראים היו אוכלין תרומה טהורה בארץ ישראל כי היה להם אפר פרה...אבל האידנא (=עכשו) שבטלה אפר פרה ואין חלה נאכלת בארץ ישראל אף בחוץ לארץ א"צ להפריש חלת כהן.

כוון אחר הביא ר' שמואל ויטאל. לשיטתו, בהכרח שאפילו בדורות האמוראים האחרונים היה מצוי אפר פרה, שהרי על רב חנינא ורבא, מסופר, שבראו 'גברא' או 'עגלא' באמצעות צרופי האותיות שבספר יצירה, דבר שלדעתו לא יתכן ללא שנטהרו קודם לכן במי חטאת. וזה לשונו: 'רבא ברא גברא...רב חנינא...מברי עגלא'... והיו בוראים אותו ב'ספר יצירה'...ולא היו יכולים לעשות המעשים האלו בטומאה אם לא בטהרת אפר פרה, כאשר הוא פשוט אצלנו. (שו"ת באר מים חיים, סי' פב, ירושלים תשכו, עמ' רמד). כך גם אבין ר' חיים ויטאל "וזהו סוד שמוש פרקי היכלות שנשתמשו בו רבי נחוניא ורבי עקיבא ורבי ישמעאל ואנשי-כנסת-הגדולה, ואחר-כך נשתכחו גם דרכי השמושים ההם. ועוד אחרת, כי נאבד טהרת אפר פרה בזמן האמוראים עד זמן אביי ורבא, כנזכר בתלמוד, ולכן לא נשתמשו מאז ואילך בעלית הפרדס. (שערי קדושה, חלק ג, שער ו, ירושלים תשמה, עמ' צו).

כלומר אומרים המקובלים, אם בתקופת האמוראים עסקו בדברים שקשורים לקבלה מעשית ויצירת דברים, משמע שהיו בטהרה, כלומר היה להם אפר פרה אדומה. 

היכן אם כן שמרו את אפר פרה אדומה בגליל לאחר החורבן? התוספתא אומרת במסגרת דיון הלכתי הקשור למי חטאת = אפר פרה אדומה. "שפופרת שחתכה לחטאת (=מי חטאת)- ר' אליעזר אומר יטמא ואין צריך להטביל, ור' יהושע אומר יטמא ויטבל. כנס לתוכה מי חטאת ואפר חטאת - אם עד שלא יטבילנה, טמא. ומעשה באחד שחתך שפופרת בבית שערים והיה ר' שמעון מטהר וחכמים מטמאין" – תוספתא פרה פ"ה ה"ו. אנו מוצאים אם כן מי חטאת בבית שערים, מכאן אולי נוכל להבין את התמחותו של רבי יוחנן בן נורי, איש בית שערים, בדיני טומאה וטהרה. ומכאן גם אולי הסיבה מדוע בחר בית הנשיא לעבור ולהעביר את הסנהדרין לבית שערים – בית מדרשו של רבי. שכן כפי שאנו יודעים בתודעה היהודית בית מדרשו של רבי היה בבית שערים. "הלוך אחר בית דין יפה – אחר רבי לבית שערים", המקום שממנו יצאה המשנה אל רחבי עם ישראל.

======================

מוזמנים להצטרף לפעילויות הקיץ של חברת נעם הארץ בהובלת ד"ר חגי עמיצור

טלפון :    079-5729223     054-9938399

 דוא"ל :    office@noam-haaretz.com