עוד לא מצאת מלון לחופשה הקרובה ?

 יוצא לחו"ל ומחפש מלון במחיר מצוין ? 

בוא לבדוק את המחירים אצלנו 

חברת נעם הארץ בשיתוף חברת טראוולור 

מציעה חופשות ומלונות במחירים מיוחדים

מתחייבים למחיר זול במיוחד מוזמנים להשוות את המחירים שלנו לבוקינג רק זיכרו שבבוקינג עליכם להוסיף 17% מע"מ למחיר שמופיע באתר למלונות בארץ 

אצלנו המחיר הוא סופי 

מוזמנים לבדוק - לא תתאכזבו  

שביל הסנהדרין עם ד"ר חגי עמיצור - חברת נעם הארץ 09052017

שביל הסנהדרין - עם מטיילי מכללת הגמלאים - מכללת עמק יזרעאל 

יום נפלא , יוצאים לדרך להליכה על שביל הסנהדרין. שביל המחבר אל לב ההסטוריה היהודית של ימי קדם - ימי הבית השני ותקופת המשנה והתלמוד.

מתחילים בבית הכנסת בארבל ועוסקים בשער המזרח, בגאולה ובסיבה בגללה השער הוא מונולית - הסטוריה וארכאיאולוגיה המתחברת לחוג המשוטטים של הסתדרות פועלי ארץ ישראל דרך דמותו של חיים ברגר.

ואז, נפתחו ארובות השמיים , ונאלצנו לבצע שינוי קל כאשר נסענו לבקר בבית הכנסת העתיק של חמת טבריה .
אך השמש האירה לנו פנים וזרחה שוב , וחזרנו אל המסלול המקורי ירידה מהארבל לכוון בקעת רקת .

המעוניינים להצטרף לקבוצות ההליכה על שביל הסנהדרין עם חברת נעם הארץ בהדרכת ד"ר חגי עמיצור מוזמנים לפנות :

054-9938399   office@noam-haaretz.com  

ברכת המזון , מרד בר כוכבא וארכיאולוגיה - פנים לעבר או מבט לעתיד ?

בס"ד

פרשתנו מספרת על ארץ ישראל ותכונותיה הטובות. במסגרת זו גם מצווה הקב"ה לברך על הארץ הטובה.

כִּ֚י ה֣' אֱלֹהֶ֔יךָ מְבִֽיאֲךָ֖ אֶל אֶ֣רֶץ טוֹבָ֑ה אֶ֚רֶץ נַ֣חֲלֵי מָ֔יִם עֲיָנֹת֙ וּתְהֹמֹ֔ת יֹצְאִ֥ים בַּבִּקְעָ֖ה וּבָהָֽר:  אֶ֤רֶץ חִטָּה֙ וּשְׂעֹרָ֔ה וְגֶ֥פֶן וּתְאֵנָ֖ה וְרִמּ֑וֹן אֶֽרֶץ זֵ֥ית שֶׁ֖מֶן וּדְבָֽשׁ: אֶ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר לֹ֤א בְמִסְכֵּנֻת֙ תֹּֽאכַל בָּ֣הּ לֶ֔חֶם לֹֽא תֶחְסַ֥ר כֹּ֖ל בָּ֑הּ אֶ֚רֶץ אֲשֶׁ֣ר אֲבָנֶ֣יהָ בַרְזֶ֔ל וּמֵהֲרָרֶ֖יהָ תַּחְצֹ֥ב נְחֹֽשֶׁת: וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבֵֽרַכְתָּ֙ אֶת ה֣' אֱלֹהֶ֔יךָ עַל הָאָ֥רֶץ הַטֹּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן לָֽךְ:  (דברים פרק ח:ז-י)

הברכה היא על טוב הארץ, ומפסוק זה למדו חז"ל את מצות ברכת המזון. ברכת הזימון מן התורה שנאמר: 'ואכלת ושבעת וברכת' זו ברכת הזימון. 'את ה' אלהיך' זו ברכה ראשנה. 'על הארץ' זו ברכת הארץ. 'הטובה' זו ירושלם שנאמר ההר הטוב הזה והלבנון. 'אשר נתן לך ה' ' זו הטוב והמטיב. (תוספתא מסכת ברכות (ליברמן) פרק ו) . כך גם מופיע בגמרא : תנו רבנן: מנין לברכת המזון מן התורה? שנאמר: ואכלת ושבעת וברכת - זו ברכת הזן, את ה' אלהיך - זו ברכת הזמון, על הארץ - זו ברכת הארץ, הטובה - זו בונה ירושלים, וכן הוא אומר: ההר הטוב הזה והלבנון, אשר נתן לך - זו הטוב והמטיב.(בבלי ברכות דף מח:).  

כידוע ברכת המזון כוללת בתוכה ארבע ברכות. בגמרא מוזכר מי והיכן תיקן כל אחת מברכות אלה.

אמר רב נחמן: משה תקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם מן, יהושע תקן להם ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ, דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים. דוד תקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך, ושלמה תקן על הבית הגדול והקדוש, הטוב והמטיב ביבנה תקנוה כנגד הרוגי ביתר. (בבלי ברכות דף מח עמוד ב).

שלוש ברכות בברכת המזון תוקנו בתקופת המקרא על ידי אישים ודמויות הקשורים לכניסת שבטי ישראל לארץ, התנחלות, הקמת המקדש והגשמת חזון העם היהודי בארצו – משה, יהושע, דוד ושלמה. כל אחד מהם בונה קומה בקיום עם ישראל בארץ ישראל. תורה, ארץ ישראל,  ירושלים ומקדש.

לכאורה נראה שהברכה הרביעית לא כל כך מתאימה לסדר זה. ברכה שניתקנה ביבנה לאחר מרד בר כוכבא. מרד שתוצאותיו הנוראיות הביאו למאות אלפי הרוגים, והברכה קשורה דווקא לתוצאות המרד ה'לא מוצלח' של בר כוכבא. דאמר רב מתנא: אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב,(בבלי ברכות מח:)

דבר זה מעלה מספר שאלות. מדוע לא קברו את הרוגי מרד בר כוכבא מיד עם מותם ? מדוע היה צריך לחכות עד שיינתנו לקבורה. וגם אם נאמר שהרומאים לא הירשו והיה חשש גדול, ידוע שיהודים לאורך ההסטוריה מסרו את נפשם כדי להביא יהודים לקבורה בקבר ישראל מהר ככל שניתן כדי לא להלין את המת. כיצד קרה שדווקא במרד זה הישהו מלקבור את המתים.

שאלה נוספת היא כיצד יתכן שכל הרוגי ביתר נקברו בפעם אחת. מקריאה פשוטה של דברי חז"ל עולה הרושם כאילו במשך זמן רב לא הביאו את ההרוגים לקבורה, ואז ביום אחד התאפשר לקבור אותם וכולם הובאו לקבורה. איך זה קרה ?

תשובה לשאלה זו ניתן לקבל אם נעיין במקורות ההסטוריים והארכיאולוגיים העומדים לרשותנו לגבי מרד בר כוכבא.

ההסטוריון דיו קסיוס בתארו את ההכנות שעשו היהודים לקראת המלחמה נגד הרומאים כתב : "הם נשארו שקטים כל עוד הדריאנוס שהה במצרים ושוב בסוריה, אלא שהם הכינו בצורה בלתי הולמת את כלי הנשק שהטילו עליהם ליצר, כדי שיוכלו להשתמש בהם לאחר שיפסלו על ידי הרומאים. כשהדריאנוס התרחק, מרדו בו היהודים בגלוי. הם לא העזו להסתכן במערכה חזיתית עם הרומאים, אלא תפסו את המקומות הנוחים של הארץ וחיזקו אותם במחילות ובחומות, כדי שישמשו להם כמקלטים בעת מצוקה וגם כדי שיוכלו לנוע בחשאי, אלה לקראת אלה, מתחת לפני הקרקע. הם קדחו פירים אל הדרכים התת-קרקעיות, כדי שיקלטו בהם אוויר ואור". (קסיוס דיו, ההיסטוריה של רומא, סט 13-11). תיאור זה של דיו קסיוס מזכיר את הפעילות של חיזבאללה בלבנון או של החמאס בעזה, כאשר חופרים מערכות שלמות מתחת לפני הקרקע כדי לאפשר ללוחמים להתחבא שם, ובעיקר לצאת משם להתקפות על האויב. במשך שנים רבות לא ידעו איך להתייחס לתיאור של דיו קסיוס. בשנת 1978 נתגלו לראשונה מחילות המסתור בשפלת יהודה, כשבעקבות הגילוי הראשוני התבצע סקר ארכיאולוגי ובמהלכו הסתבר כי שפלת יהודה - כל גבעה וכל אתר שבה, כוללים מערכות מסתור תת קרקעיות כאלה.

עובדה מדהימה זו העלתה כמה תובנות חדשות לגבי מרד בר כוכבא. שכן, מצד אחד כדי להכין את מערכת המחילות התת קרקעיות האלה בכל גבעה ובכל אתר, היה צורך בשותפות מלאה של כלל האוכלוסיה במשך זמן רב. ומסתבר שלמרות פרק הזמן הארוך שלקח לחצוב ולחפור את מחילות המסתור, ולמרות העובדה שהאוכלוסיה כולה שותפה בענין, (שכן אי אפשר לבצע פרויקט לאומי בקנה מידה כזה בלי ידיעה ושותפות של האוכלוסיה המקומית), הרומאים לא ידעו מכך דבר. רק לאחר פרוץ המרד והגעת החיילים הרומאים לאזור, גילו הרומאים את המערכות התת קרקעיות. מסתבר שלא היה אפילו יהודי אחד שהלך להלשין לרומאים ולספר להם על פעולות היהודים במערכות התת קרקעיות. מסירות נפש ואחדות מלאה. אהבת חינם ברמה הגבוהה ביותר האפשרית. 

כאן מצטרף המימצא הארכיאולוגי שכאמור חשף וגילה מערכות כאלה בכל גבעה בשפלת יהודה. המחילות חצובות כך שניתן רק לזחול בתוכן, אין אפשרות ללכת בתוכן. מידי כמה מטרים ישנם חללים בהם ניתן היה לנוח,להירגע, לאחסן מים ואוכל, ובכך לאפשר ללוחמים היהודים לשהות במחילות זמן רב.

כאשר הגיעו החיילים הרומאים להילחם בארץ יהודה, הם הבינו מהר מאד שלא ניתן להילחם בתוך המחילות. חייל רומאי שנכנס פנימה, וזחל בתוך המחילה נפגע מיד על ידי המגינים היהודים. כדי לאפשר לחייל הרומאי הבא בתור להיכנס פנימה, יש לגרור תחילה את גופת החייל הרומאי שנפגע תוך כדי זחילתו, ורק אז יכול הבא בתור להיכנס. כמובן, שמהר מאד הבינו הרומאים, שאי אפשר לכבוש את המחילות או להילחם בתוכן.

מה עשו הרומאים ? הם עישנו את המחילות, וכך חנקו בעשן את אלפי הלוחמים היהודים שהסתתרו במחילות וחיכו להזדמנות להילחם נגד הרומאים .

אלפי לוחמים יהודיים מצאו את מותם. הדבר המזעזע הוא שאי אפשר היה להביא אותם לקבורה, שכן כדי להוציא את הגופות היה צורך שיסתיימו הקרבות, הרומאים יעזבו, ורק אז ניתן יהיה להיכנס לתוך המחילות ולהוציא את הגופות.

דבר זה מסביר מדוע לא נקברו אותם הרוגים מיד עם מותם. רק אחרי שהרומאים עוזבים, ניתן במהלך לאומי רחב היקף, שכל כפר וכל אתר יכנס לתוך המחילות יוציא את הגופות ויביא אותן לקבורה.

רק אז, כאשר הוציאו את הגופות, התבררו מימדי האסון הלאומי שהתרחש.

ועתה, ניתן אולי להבין מדוע בחרו חז"ל לתקן את ברכת הטוב והמיטיב דווקא בשלב זה. כאשר התברר גודל האסון הדבר הביא למשבר אמונה חריף במיוחד, וחכמי ישראל הבינו שזה הזמן, לא לעסוק רק בעבר, יש ללכת עם הפנים קדימה. ברכת הטוב והמיטיב אינה עוסקת רק בעבר היא לוקחת את העבר וצועדת איתו קדימה. 'הוא היטיב' – הקב"ה היטיב עימנו בעבר, אבל הוא גם מיטיב – למרות האסון הלאומי יש לראות בו גם את הברכה, וכמובן הוא ייטיב – מתייחס אל עתיד עם ישראל.

מהי הברכה במרד בר כוכבא ? הרי האסון היה נורא ומזעזע ?

חז"ל באים ללמד אותנו על חשיבות אחדות האומה ומסירות הנפש למען הכלל. את הרוגי ביתר אי אפשר היה להביא לקבורה (מתוך מחילות המסתור) בגלל פרויקט לאומי בו היו שותפים כולם. בו כולם פעלו במשותף למען עתיד עם ישראל בארצו. מעשה זה הוא בודאי מעשה נכון ויש ללמוד ממנו. אלא שלעיתים, גם אם האדם עושה את המעשה הנכון, בחישוב האלוקי זהו הזמן הלא נכון. ולכן למרות המשבר יש תמיד לומר 'הוא ייטיב'.

לא לחינם בחרו חכמי ישראל לחבר אירוע זה, של קבורת הרוגי מרד בר כוכבא עם יום ט"ו באב. יום של חיבורים, יום של אהבה גדולה. אז נכון שלא תמיד הדברים מתרחשים כמו שהיינו רוצים. יש ב'עיתה' ויש 'אחישנה'. אין להירתע מכשלונות ואין להפסיק לנסות. 'לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל הימנה'.

.======================

להזמנת טיולים בשפלת יהודה ובגליל בעקבות מרד בר כוכבא בהדרכת ד"ר חגי עמיצור  .

התקשרו לפרטים והרשמה :

טלפון :    079-5729223     054-9938399

דוא"ל :    office@noam-haaretz.com.

מבחני הכניסה לצבא של בר כוכבא - האמנם קטעו אצבעות ?

השבת אנו נמצאים בשבת שלפני תשעה באב, בה קוראים את פרשת דברים ומפטירים בישעיהו פרק א'. ההפטרה פןתחת במלים: "חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים". לכן נקראת השבת "שבת חזון". רמז לקשר בין הפרשה להפטרה ולתשעה באב ניתן למצוא בקשר מילולי:  אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם (דברים א:יא) . אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים (ישעיהו א:כא) , אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס (איכה א:א).

הפרשה וגם ההפטרה אומרות לנו שהאסון שקרה, הוא תוצאה של המעשים שלנו. חטא המרגלים הביא למותו של דור המדבר ולנדודים במשך 40 שנה. חטאי העם – הן בבית ראשון והן בבית שני- הביאו לחורבן בית המקדש וירושלים. מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני שלשה דברים שהיו בו: עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכות דמים. . . . אבל מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם. ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות: עבודה זרה, גלוי עריות, ושפיכות דמים. (בבלי יומא דף ט עמוד ב) . חז"ל תלו את חורבן בית שני בשנאת חינם. שנאה הגורמת לפירוד וניתוק בין האנשים.

גם מרד בר כוכבא נקשר לתשעה באב. חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב. . . בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר  (משנה תענית פרק ד).

ביתר – העיר הראשית ביהודה נלכדה בתשעה באב, וכן הקמתה של איליה קפיטולינה – העיר האלילית הרומית נקשרה לתשעה באב דרך חרישת העיר. פעולה, שנעשתה על ידי הרומאים, לציון העובדה שמסמנים גבול של עיר חדשה.

נבקש השבוע לעסוק באחת הסוגיות המוזרות לכאורה והמטרידות בענין מרד בר כוכבא. מרד שמעלה שאלות רבות, שלא כאן המקום לעסוק בהן (בע"ה נרחיב עליהן בעתיד). אחד הדברים שמבדילים את מרד בר כוכבא ממרידות אחרות באה לידי ביטוי לפחות בשני דברים. האחת, זו הפעם הראשונה והיחידה כנראה בתולדות העם היהודי שהיתה הסכמה על מנהיגותו ומעשיו של בר כוכבא. והשניה – משך הזמן הארוך להכנה והתארגנות לקראת המרד.

האחדות וההסכמה באה לידי ביטוי בהתנהגותו של רבי עקיבא, גדול התנאים באותה תקופה, שהיה מורו הרוחני של בר כוכבא, וצעד עימו יד ביד בהנהגת המרד. אלא שהקשר ביניהם היה דו סיטרי. רבי עקיבא תמך בבר כוכבא – הנשיא (עסקנו במושג הנשיא כמלך במקום אחר), ובר כוכבא (ששמו למעשה היה שמעון בן כוסבא כפי שעולה ממגילות מדבר יהודה) פעל את פעולותיו בהתאם להנחיותיו ההלכתיות של מורו ורבו – רבי עקיבא. וכך כתב הרמב"ם: שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, . . . ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, (רמב"ם הלכות מלכים פרק יא). וכך כתב בהלכות תעניות לתשעה באב : ונלכדה עיר גדולה וביתר שמה והיו בה אלפים ורבבות מישראל והיה להם מלך גדול ודימו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא המלך המשיח, (רמב"ם הלכות תעניות פרק ה)  הרמב"ם בלשונו הזהירה כתב "ודימה הוא וכל חכמי דורו". "ודימו כל ישראל וגדולי החכמים".

'כל ישראל' – "וייעשו כולם אגודה אחת". לא פלא שעל המטבעות של בר כוכבא המבטאות ריבונות ועצמאות טבע את סמל ארבעת המינים. סמל שענינו הוא ה'אגודה האחת'. ולא רק זאת אלא שבסמל ארבעת המינים שם את דעתו ההלכתית של מורו ורבו – רבי עקיבא. דעת יחיד בפסיקת ההלכה שלא נתקבלה בסופו של דבר להלכה, אבל מבטאת את האחדות - לולב אחד, אתרוג אחד, הדס אחד וערבה אחת.  

אחת השאלות שעולות לגבי מרד בר כוכבא קשורה להכנות ולהתארגנות לקראת המרד. במסגרת זו, בר כוכבא ערך מבחנים לאנשים שביקשו להצטרף לצבאו. בתחילה הוא ערך מבחן אחד ובעקבות פנייתם של חכמים עד אימתי אתה עושה את ישראל בעלי מומין  (ירושלמי תענית פרק ד) שינה את המבחן. גם דבר זה מצביע על הקשר ההדוק וקבלתם של חכמי ישראל את מנהיגותו של בר כוכבא. הם מעורבים במה שקורה בצבאו, ובמקביל הוא קשוב להערותיהם/הארותיהם.  

מה אם כן היה המבחן ומדוע העירו חכמי ישראל לא על עצם המבחן, אלא על סוג המבחן. 'והיה שם בן כוזבה והיה לו מאתים אלף מטיפי אצבע. שלחו חכמים ואמרו לו עד אימתי אתה עושה את ישראל בעלי מומין אמר להן וכי היאך איפשר לבדקן. אמרו לו כל מי שאינו רוכב על סוסו ועוקר ארז מן לבנון לא יהיה נכתב באיסרטיא שלך היו לו מאתים אלף כך ומאתים אלף כך'. ההסבר הנפוץ והמקובל הוא שבר כוכבא ביקש מלוחמיו לכרות אצבע, מבחן דומה אולי, להבדיל, ליאקוזה היפנית. כך למשל מסבירים ה'פני משה' ו'קרבן העדה' שניים ממפרשי הירושלמי. אך נשאלת השאלה – וכי בר כוכבא לא הבין שבמעשה כזה של קטיעת אצבע הוא פוגע בלוחמיו ? ומדוע שתיקתו של רבי עקיבא? וכי רבי עקיבא לא התנגד למעשה כזה של פגיעה בגוף הלוחמים למען עצמאות ישראל.  

נראה אם כן, שיש אולי לחפש הסבר אחר ומשמעות אחרת למבחן שערך בר כוכבא. בדיקה זהירה של כתבי היד השונים בהם מופיע סיפור המבחן של בר כוכבא מגלה כי באף מקום לא כתוב 'קטועי אצבע' , 'קצוצי אצבע' או ביטויים אחרים בהם משתמשים הפרשנים המאוחרים בהסבר המבחן. בכל כתבי היד הביטוי המופיע הוא 'מטיפי אצבע'. מי הם מטיפי האצבע ומה משמעות הטפת האצבע? 

בימים שבין מרד החורבן למרד בר כוכבא היו יהודים רבים שביקשו להסתיר את יהדותם. כיצד ניתן להסתיר את המילה? הרי כל אחד שהלך לבית המרחץ מיד זיהו שהוא יהודי. הדרך לעשות זאת, היה למשוך את עור הערלה, לכסות את המילה, ובכך להסתיר את יהדותם. הביטוי בו משתמשים חז"ל לאנשים כאלה הוא 'משוך' – אלה שמשכו את עור הערלה לכסות את המילה. מה דינו של יהודי כזה המבקש לחזור ולפעול כיהודי. האם עליו לעשות ברית מילה מחדש. חכמים סברו שכן. "המשוך צריך שימול...שנ' המול ימול אפי' מאה פעם'(תוספתא שבת פרק טו). רבי יהודה בשיטת רבי עקיבא אומר "ר' יהודה אומר משוך לא ימול מפני שהוא מסוכן". ניתן להסביר שהטפת אצבע היא הטפת דם ברית, כפי שנדרש ממי שנולד מהול. 'אצבע' מסביר בעל הערוך השלם = איבר ההולדה.

בר כוכבא רצה לבחור לצבאו אנשים מחוייבים ליהדותם, לא כאלה המושכים את עורלתם. הוא אינו זקוק לצבא שכירים או בעלי גוף וכח. הוא זקוק למחוייבות, לאנשים בעלי רצון. בר כוכבא הפועל לפי שיטת מורו ורבו רבי עקיבא סבור שמשוכים כאלה עליהם לבצע טקס של הטפת דם ברית = מטיפי אצבע. לדעת חכמים דבר זה אינו מספיק והוא רק פוצע וגורם מום. ולכן יש להחליף את המבחן. חכמים הסכימו שיש לערוך מבחן, שיש לבדוק את הרצון והמחויבות. לכן הציעו מבחן שני, עקירת עץ ארז. מהיכן יימצאו ארזים כה רבים בארץ ישראל למבחן כזה? גם כאן יש להבין את המבחן לעומק. 'ארזי לבנון אדירי התורה' מקונן עם ישראל בתשעה באב. אתה רוצה אנשים מחוייבים שואלים חכמים את בר כוכבא ? לך לבתי המדרש, עקור את תלמידי החכמים ואז תרשום אותם באיסרטיא שלך. איסרטיא=איסטרטיא= דרך (בתרגום). בחר את תלמידי החכמים, עקור אותם מבתי המדרש כי זו הדרך שלך, הדרך בה אתה הולך.    

הגיוס לצבאו של בר כוכבא הוא לא על פי אמירה 'אני רוצה להצטרף'. בר כוכבא דורש מעשה. המעשה הוא זה שמראה על רצינותו של האדם וכוונותיו.

בעקבות מעשה של שנאת חינם חרב הבית. בר כוכבא סבר שבעקבות 'אגודה אחת' שמבוססת על חיבור עמוק ליהדות תבוא ההצלחה, ייבנה המקדש ועם ישראל יזכה לריבונות ועצמאות.

הקב"ה רצה אחרת – מרד בר כוכבא למרות כוונותיו הטובות, הכנותיו, וארגונו כשל. יחד עם זאת, עם ישראל בחר להתייחס למרד, במדרש השם החיובי שלו 'דרך כוכב מיעקב' ולא בשם שכיזב. עם שיבת עם ישראל לארצו הפך מרד בר כוכבא למקור לשירים וסיפורים, לחיבור לגבורה ומסירות נפש.

מי יתן ונזכה בימים אלה להרבות איחוד ומסירות נפש ולזכות לדעת רבי עקיבא של פריט אחד מכל אחד מארבעת המינים שייעשו אגודה אחת ויחברו את כולם – את בעלי הריח וחסרי הריח בעלי הטעם וחסרי הטעם.

דף שבועי - נעם הארץ פרשת מטות מסעי תשע"ז

דף שבועי - נעם הארץ פרשת מטות מסעי תשע"ז

פרשתנו מספרת על ההכנות וההתארגנות לקראת הכניסה לארץ ישראל. בין שאר הסוגיות שנדונות בפרשה נמצא ענין הגבולות.

(א) וַיְדַבֵּ֥ר ה֖' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: צַ֞ו אֶת־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּֽי־אַתֶּ֥ם בָּאִ֖ים אֶל־הָאָ֣רֶץ כְּנָ֑עַן זֹ֣את הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר תִּפֹּ֤ל לָכֶם֙ בְּֽנַחֲלָ֔ה אֶ֥רֶץ כְּנַ֖עַן לִגְבֻלֹתֶֽיהָ: וְהָיָ֨ה לָכֶ֧ם פְּאַת־נֶ֛גֶב מִמִּדְבַּר־צִ֖ן עַל־יְדֵ֣י אֱד֑וֹם וְהָיָ֤ה לָכֶם֙ גְּב֣וּל נֶ֔גֶב מִקְצֵ֥ה יָם־הַמֶּ֖לַח קֵֽדְמָה: וְנָסַ֣ב לָכֶם֩ הַגְּב֨וּל מִנֶּ֜גֶב לְמַעֲלֵ֤ה עַקְרַבִּים֙ וְעָ֣בַר צִ֔נָה והיה וְהָיוּ֙ תּֽוֹצְאֹתָ֔יו מִנֶּ֖גֶב לְקָדֵ֣שׁ בַּרְנֵ֑עַ וְיָצָ֥א חֲצַר־אַדָּ֖ר וְעָבַ֥ר עַצְמֹֽנָה: וְנָסַ֧ב הַגְּב֛וּל מֵעַצְמ֖וֹן נַ֣חְלָה מִצְרָ֑יִם וְהָי֥וּ תוֹצְאֹתָ֖יו הַיָּֽמָּה: וּגְב֣וּל יָ֔ם וְהָיָ֥ה לָכֶ֛ם הַיָּ֥ם הַגָּד֖וֹל וּגְב֑וּל זֶֽה־יִהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם גְּב֥וּל יָֽם: וְזֶֽה־יִהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם גְּב֣וּל צָפ֑וֹן מִן־הַיָּם֙ הַגָּדֹ֔ל תְּתָא֥וּ לָכֶ֖ם הֹ֥ר הָהָֽר: מֵהֹ֣ר הָהָ֔ר תְּתָא֖וּ לְבֹ֣א חֲמָ֑ת וְהָי֛וּ תּוֹצְאֹ֥ת הַגְּבֻ֖ל צְדָֽדָה: וְיָצָ֤א הַגְּבֻל֙ זִפְרֹ֔נָה וְהָי֥וּ תוֹצְאֹתָ֖יו חֲצַ֣ר עֵינָ֑ן זֶֽה־יִהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם גְּב֥וּל צָפֽוֹן: וְהִתְאַוִּיתֶ֥ם לָכֶ֖ם לִגְב֣וּל קֵ֑דְמָה מֵחֲצַ֥ר עֵינָ֖ן שְׁפָֽמָה: וְיָרַ֨ד הַגְּבֻ֧ל מִשְּׁפָ֛ם הָרִבְלָ֖ה מִקֶּ֣דֶם לָעָ֑יִן וְיָרַ֣ד הַגְּבֻ֔ל וּמָחָ֛ה עַל־כֶּ֥תֶף יָם־כִּנֶּ֖רֶת קֵֽדְמָה: וְיָרַ֤ד הַגְּבוּל֙ הַיַּרְדֵּ֔נָה וְהָי֥וּ תוֹצְאֹתָ֖יו יָ֣ם הַמֶּ֑לַח זֹאת֩ תִּהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם הָאָ֛רֶץ לִגְבֻלֹתֶ֖יהָ סָבִֽיב:  (במדבר פרק לד : א – יב)

משה הצטווה להתוות את גבול הארץ. לומר לבני ישראל ולתאר בפניהם את גבול ארץ כנען. "צַ֞ו אֶת־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙", "אֶ֥רֶץ כְּנַ֖עַן לִגְבֻלֹתֶֽיהָ ". מדוע היה חשוב כל כך להודיע לבני ישראל את גבול ארץ כנען ? הרי "כָּל הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר תִּדְרֹ֧ךְ כַּֽף רַגְלְכֶ֛ם בּ֖וֹ לָכֶ֣ם יִהְיֶ֑ה" (דברים פרק יא:כד). כך בדרך כלל נקבעים גבולות. מתנהל מאבק בין שבטים, עמים וממלכות ומה שאתה כובש הוא שלך.

גבול הוא דבר מאד מיוחד. מצד אחד הוא משמש להפריד ולהבדיל בין דברים שונים. מצד שני גבול הוא נקודת החיבור בה הדברים נפגשים ומתחברים. ואת שני הדברים הללו בא הקב"ה ללמד אותנו בהגדרת הגבול של ארץ כנען.

מצד אחד הגבול הוא המקום בו ארץ כנען נבדלת ןנפרדת משכנותיה. מצד שני הגדרת גבול זה היא שיוצרת את החיבור לקב"ה. לארץ זו יש קדושה מיוחדת. ובארץ זו יש מדרגות קדושה "עשר קדושות הן, ארץ ישראל קדושה מכל הארצות, . . . . ארץ כנען מקודשת מעבר הירדן שארץ כנען כשרה לבית השכינה ואין עבר הירדן כשרה לבית השכינה," (ילקוט שמעוני פרשת נשא רמז תרצח ). ארץ כנען היא הארץ שבה ניתן לבנות משכן לה'. במקומות אחרים לא ניתן לבנות בית שכינה. לכן, צריך להגדיר מהו הגבול.

השורש ג.ב.ל בעברית משמש בשתי משמעויות. האחת המוכרת והשימושית יותר בשפת היום יום בא לציין גבול שהוא הפרדה, מחסום, מכאן המילה 'להגביל'. אך יש משמעות שניה שבה המשמעות היא חיבור. כך כאשר הקב"ה בא לברוא את האדם ביום הששי לבריאה, מתארים חז"ל  "ושנים עשר שעות היום, בשעה ראשונה הוצבר עפרו של אדם, בשנייה גבלו, בשלישית רקמו, ברביעית נזרקה בו נשמה, בחמשית קם על רגליו, . . . וגבל גוש עפרו של אדם הראשון במקום טהור בטבור הארץ, רקמו ותכנו, ורוח נשמה לא היתה בו, מה עשה הב"ה נפח ברוח נשמת חיים,  (פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק י)

כדי לברוא אדם צריך לחבר. ל'גבל' משמעותו לערבב היטב יחד עד שהדברים המעורבבים הופכים לאחד. לפעולה זו יש השלכות בתחומים רבים לדוגמה בהלכות שבת.  אחד נותן את המים ואחד נותן את העפר אחד נותן את העפר ואחד נותן את המים האחרון חייב דברי רבי -  רבי יוסה בי רבי יהודה אומר האחרון אינו חייב אלא עד שיגבל (תוספתא שבת פרק יא ). מבלי להכנס לענין ההלכתי הנדון במאמר זה, אנו רואים כי פעולת הגיבול היא המשלימה את המלאכה, היא יוצרת את החיבור המלא.

שתי משמעויות -  'להגביל' ו'לגבל'. להגביל זהו פועל בבנין הפעיל. פועל שמדבר על פעולה שנעשית כלפי אחרים. כמו 'להלביש' 'להאכיל' 'להשמיע' ועוד. לגבל זהו פועל בבנין פיעל. פעולה מעשית הקשורה לאדם המבצע כמו' 'שיבר', 'גידל', 'חיזק'.

הגדרת גבול ארץ כנען נועדה מצד אחד – להגביל, ליצור מערכת יחסים אל מול אלה שנמצאים מחוץ לגבול. מצד שני – לגבל, פעולה שנועדה לערבב ולחבר חיבור יותר עמוק את מה שנמצא בתוך הגבול.

אלה הגדרות זהות יסוד של העם היהודי, אל מול העולם שמחוץ לארץ ישראל – כל מה שאינו ראוי לבית שכינה. ואל מול מה שנמצא בתוך הגבול שאותו ואיתו צריך לגבל.

==============================

אחד המקומות שמוזכרים בקביעת גבול ארץ כנען היא הכנרת. ימת מים מתוקים, מאד בולטת בשטח ולכן תמיד אפשר היה להשתמש בה כדי לציין נקודת גבול." וְיָרַ֣ד הַגְּבֻ֔ל וּמָחָ֛ה עַל־כֶּ֥תֶף יָם־כִּנֶּ֖רֶת קֵֽדְמָה: וְיָרַ֤ד הַגְּבוּל֙ הַיַּרְדֵּ֔נָה וְהָי֥וּ תוֹצְאֹתָ֖יו יָ֣ם הַמֶּ֑לַח".  

הגבול הגיע ממזרח לאורך נהר הירמוך וירד לאורך הירדן עד לים המלח. מעיון במפה עולה כי קו גבול זה משאיר את רמת הגולן בתוך שטח ארץ כנען. זו גם הסיבה מדוע לדעת חכמים יש להביא ביכורים מרמת הגולן – נחלת חצי המנשה למרות שהאזור נמצא ממזרח לירדן. ולכן בעצם צריך להיחשב כעבר הירדן.

כך גם לענין מעשר בהמה, הירדן נחשב כקו גבול מפריד רק בקטע שבין הכנרת לים המלח. ' אין ירדן אלא מבית ירחו ולמטה'.

לאורך ההיסטוריה רמת הגולן תמיד היתה חלק מהגליל. הפעם הראשונה שהגולן הופרד מהגליל היה לאחר מלחמת העולם הראשונה כאשר האזור חולק בין אנגליה לצרפת – בהסכם המכונה הסכם סייקס פיקו. אחד העקרונות שעליו התעקשו האנגלים היה שכל הכנרת כולה תהיה בשליטת המנדט הבריטי. זאת מכיוון שיחידה גיאוגרפית היא יחידה מינהלית כלכלית אחת. כך גם בשל החוק הבינלאומי הקובע כי שתי מדינות הגובלות בגוף מים, זכאיות להתחלק במים בשווה, ללא קשר לשטח המגע של המדינה עם גוף המים. כך, אם הצרפתים היו גובלים במי הכנרת הם היו זכאים למחצית ממימיה.

כך היה גם בעבר כאשר הכנרת כולה היתה בנחלת שבט נפתלי. ולא עוד אלא שעקרונות קביעת הגבול נשארו זהים לאורך ההסטוריה. דייגי נפתלי יכלו לעלות לחוף כדי לפרוש את רשתות הדיג שלהם. כמאמר חז"ל  אלא שנותנין לו מלא חבל של חרם לדרומה של ים שנ' ים ודרום ירשה דברי ר' יוסה הגלילי  (תוספתא בבא קמא פרק ח). כלומר מרחק קצר לאורך החוף המזרחי והדרומי של הכנרת היה שייך לשבט נפתלי. כך גם נקבע בהסכם סייקס פיקו וכך גם בגבול בין ישראל לסוריה. נקבע שקו הגבול יעבור מרחק 10 מ' מקו המים, כדי לאפשר לדייגים מטבריה לעלות עם סירותיהם אל החוף. וכדי למנוע זיקה ובעלות על מימי הכנרת בידי הגורם שנמצא ממזרח.

ולמה נקרא שמה כנרת ? רבים חושבים שהשם כנרת בא מצורתה של הכנרת שהיא דמוית כינור. אלא שיש לזכור כי בעת העתיקה לא היו תצלומי לווין, ולכן לא יכלו לדעת שצורת הכנרת היא דמוית כינור.

ולמה נקרא שמה כנרת ? שמתוקים מימיה כקול הכינור על פי מאמר אחד של חז"ל. על פי מאמר אחר שמתוקים מימיה ככינרין – פרי מתוק שגידלו באזור הכנרת. זה גם מקור שמו של כפר נופש כינר – על שם הפרי המתוק שגידלו בעת העתיקה באזור הכנרת.

מימיה המתוקים של הכנרת הפכו אותה למקור חיים, דבר שבנוסף ליופיה הביא משוררים וסופרים רבים לתאר את יופיה ומחמדיה, ומה אפשר ללמוד ממנה. באר מרים שנגנזה בכנרת – מלמדת על מקור של נתינה וחיבור, כשם שבאר מרים סיפקה מים לבני ישראל במדבר. וידועה אגדת העם המדברת על ההבדל שבין הכנרת–ימת החיים, לים המלח – ים המוות. בכנרת המים נכנסים מצד אחד ויוצאים מצד שני. בים המלח המים רק נכנסים ואינם יוצאים. זה שרק מקבל הוא ים המוות. מי שיודע גם לקבל, אך באותה מידה גם לתת הוא מקור של חיים.

כך הכנרת היא גבולה של ארץ כנען. גבול שנועד לגבל ולהוסיף חיבור ומקור חיים לעם ישראל בארצו .

 .======================

הצטרפו לחווית הקיץ הגלילית של חברת נעם הארץ. בין שאר הדברים שבת פרשת עקב – שבת תוכן של הרצאות וחוויה עם ד"ר חגי עמיצור.

לפרטים והרשמה :

טלפון :    079-5729223     054-9938399

 דוא"ל :    office@noam-haaretz.com.

אפר פרה אדומה בגליל לאחר חורבן הבית

אפר פרה אדומה בגליל בתקופה שלאחר חורבן הבית 

פרשתנו פותחת במצוה מיוחדת במינה – טהרה באפר פרה אדומה. וַיְדַבֵּ֣ר ה֔' אֶל  מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל ־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר: זֹ֚את חֻקַּ֣ת הַתּוֹרָ֔ה אֲשֶׁר  צִוָּ֥ה ה֖' לֵאמֹ֑ר דַּבֵּ֣ר אֶל בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֣וּ אֵלֶיךָ֩ פָרָ֨ה אֲדֻמָּ֜ה תְּמִימָ֗ה  במדבר פרק יט

המצוה כה מוזרה ויוצאת דופן בהבנתה עד כי רש"י במקום מיד אומר : לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת, ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חקה, גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה.

גם שלמה החכם באדם לא הצליח להבין פשר מצוה זו, והסביר רבי עקיבא שעל זה נאמר: אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. בבלי יומא י"ד ע"א .

טהרה באפר פרה אדומה מתקשר אצלנו לימי הבית. כל יהודי שרצה לעלות להר הבית, מי שרצה להקריב קרבן פסח היה חייב להיות טהור ונדרש להיטהר מטומאת מתים. השבוע ננסה לעסוק בפרשיה גלילית ולהבין אימתי פסקה טהרה באפר פרה אדומה. 

נפתח בשאלה היכן שמרו את אפר פרה אדומה בימי הבית. אנשים רבים טועים לחשוב שאפר הפרה נשמר בהר הבית – בבית המקדש, שהרי למטרה זה הוא נועד. אלא שאם האפר נועד כדי לטהר הרי ברור לגמרי שמי שמשתמש בו הוא טמא, וכיצד יכול להישמר בהר הבית. כיצד יוכל אדם טמא לעלות להר הבית כדי להשיג את האפר על מנת להיטהר. ומה עם אדם שגר בגליל ורוצה לאכול בטהרה, האם עליו לחכות עד שיגיע לירושלים ורק שם יוכל להיטהר. הרי הדבר עלול לקחת חודשים רבים. ואכן , המשנה שעוסקת בענין אומרת – מסכת פרה פרק ג' : וחולקים אותו לשלש חלקים אחד ניתן בחיל ואחד ניתן בהר המשחה ואחד היה מתחלק לכל המשמרות.  

שליש מהאפר היה מוצג בכניסה למקדש, להזכיר לאנשים שעליהם להיטהר, שליש היה בהר הזיתים כדי לטהר את עולי הרגל המגיעים לירושלים ושליש היה מחולק ברחבי הארץ.

מה קרה עם חורבן הבית ? מה עשו עם שאריות אפר פרה אדומה שהיו בידיהם? שהרי בודאי נשאר בידם אפר, במיוחד נכון הדבר לגבי אותו שליש שהיה מחולק ברחבי הארץ. ובמיוחד אם נזכור כי הם חיו בתודעה של "מהרה יבנה המקדש" וממילא חיבים לשמור דיני טומאה וטהרה. מסתבר על פי מקורות חז"ל שהמשיכו לשמור ולהקפיד בנושא זה גם לאחר חורבן הבית. כך למשל מביאה הגמרא: מעשה בשפחתו של רבן גמליאל שהיתה אופה ככרות של תרומה, ובין כל אחת ואחת מדיחה ידה במים ובודקת. באחרונה בדקה ומצאה טמאה, ובאת ושאלה את רבן גמליאל, ואמר לה: כולן טמאות. אמרה לו: רבי, והלא בדיקה היתה לי בין כל אחת ואחת! אמר לה: א"כ, היא טמאה וכולן טהורות (בבלי נידה ו' ע"ב). ככרות של תרומה ניתן לאכול רק בטהרה, וממילא עולה מכאן כי הקפידו בנושא זה. עובדה זו עולה לא רק מהמקורות הסמוכים לחורבן הבית כמו ימי רבן גמליאל אלא ממקורות העוסקים בתקופת האמוראים. רבי חייא רובא מפקד לרב: אין את יכיל מיכול כל שתא חולין בטהרה - אכול, ואם לאו - תהא אכיל שבעה יומין מן שתא. (תרגום: רבי חיא הגדול ציווה על רב, אם אתה יכול לאכול כל השנה בטהרה – אכול, ואם לא, הקפד לאכול לפחות שבעה ימים בשנה בטהרה) – ירושלמי שבת פ"א ה"ג. אכילת חולין בטהרה לא תתכן ללא טהרה מטומאת מת שבאמצעות אפר פרה אדומה, ולמרות זאת הוזהר רב-אמורא ארצישראלי בן הדור הראשון,(כ – 150 שנה לאחר חורבן הבית) לאכול חולין בטהרה, משמע, איפוא, שבימיו עדיין היה מצוי אפר פרה. כך גם בגמרא בבלי חולין ק"ז ע"א : איבעיא להו: מהו לאכול במפה ? (=האם מותר לפרוש מפה על ידיו ולא יגע באוכלין ויאכל בלא נטילת ידים)...כי סליק ר' זירא, אשכחינהו לר' אמי ור' אסי דקאכלי בבלאי חמתות [=כשעלה רבי זירא לארץ ישראל, ראה את רבי אמי ורבי אסי שלוקחים בלואי בגדים כרכו ידיהם בהם ואכלו בלא נטילת ידים]... דאמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל: התירו מפה לאוכלי תרומה (= התירו לכהנים אוכלי תרומה להשתמש במפה כי הכהנים זריזין הן ולא נוגעים), ורבי אמי ורבי אסי כהנים הוו.

נמצאנו למדים, שבימי רב אמי ורב אסי, אמוראים מבני הדור השלישי, (כ-250 שנים לאחר החורבן) היה ניתן לאכול תרומה האסורה לטמאי מתים; הוה אומר, שבזמנם היה ניתן עדיין להטהר מטומאת מת. כך גם בבבלי נידה ו' ע"ב : אלא אי אמרת לקודש - קודש בימי רבי מי הואי? (-האם היתה אכילת קודשים בימי רבי יהודה הנשיא?) כדעולא, (=אלא, כמו שאמר עולא) דאמר עולא: חבריא מדכן בגלילא (=חברים מקפידים בגליל); היינו, מדברי עולא על זמנו - הדור השלישי לאמוראים - שה'חברים' היו מפיקים את יינם ושמנם בטהרה, משמע שבדורו היתה עדיין שכיחה הטהרה באפר פרה שכן ציפו שמהרה יבנה המקדש. גם בדברי הראשונים אנו מוצאים אמירות בנושא. כך למשל  ר' יצחק הזקן מגדולי בעלי התוספות, בעל 'ספר התרומה': (הלכות ארץ ישראל,אשקלון תשסח,עמ'  28) שכתב " אפילו האמוראים, שהיו הרבה דורות אחר חורבן, היה להן אפר פרה. . כמו שנאמר לגבי ר' אמי ור' אסי...ואי לא היה להם הזאה, מה מועיל כרכי ידייהו  (=שכן אם לא היתה להם הזאה–אפר פרה אדומה, מה מועיל שמכסים את הידים).  כך כתב גם  ר' שמשון משאנץ: "ובימי חכמים היו מזין בארץ-ישראל, . . אבל עכשיו (=בתקופתנו, ימי הראשונים) בטלה אפר פרה". (פירוש הר"ש משאנץ, חלה פ"ד מ"ח). גם רבי ישעיה טראני כתב : וקשיא לי, היכי מצי רב למיכל חולין בטהרה? (=וקשה לי, איך יכול להיות שרב אכל חולין בטהרה) והלא אחר החרבן היה! וכיון דבטל אפר פרה, מי יטהר טמאי מתים שבישראל? ונראה לי לתרץ לפי הדחק, דאף-על-גב דחרב בית המקדש, היה להם עדיין אפר פרה, שהיה מתחלק לכל המשמרות, ועד שהספיק להם אותו האפר היו נטהרין בו טמאי מתים שבארץ ישראל. (תוספות הרי"ד, חגיגה כה ע"א.). נראה כי בימי הראשונים הבינו כולם שבתקופת האמוראים עדין השתמשו באפר פרה אדומה. אלא שבתקופתם, ימי הראשונים, נגמר כבר האפר ולכן בטל השימוש בו. כך גם כתב הרא"ש (במסכת חולין פרק ה' סימן ד') : וי"ל דבימי האמוראים היו אוכלין תרומה טהורה בארץ ישראל כי היה להם אפר פרה...אבל האידנא (=עכשו) שבטלה אפר פרה ואין חלה נאכלת בארץ ישראל אף בחוץ לארץ א"צ להפריש חלת כהן.

כוון אחר הביא ר' שמואל ויטאל. לשיטתו, בהכרח שאפילו בדורות האמוראים האחרונים היה מצוי אפר פרה, שהרי על רב חנינא ורבא, מסופר, שבראו 'גברא' או 'עגלא' באמצעות צרופי האותיות שבספר יצירה, דבר שלדעתו לא יתכן ללא שנטהרו קודם לכן במי חטאת. וזה לשונו: 'רבא ברא גברא...רב חנינא...מברי עגלא'... והיו בוראים אותו ב'ספר יצירה'...ולא היו יכולים לעשות המעשים האלו בטומאה אם לא בטהרת אפר פרה, כאשר הוא פשוט אצלנו. (שו"ת באר מים חיים, סי' פב, ירושלים תשכו, עמ' רמד). כך גם אבין ר' חיים ויטאל "וזהו סוד שמוש פרקי היכלות שנשתמשו בו רבי נחוניא ורבי עקיבא ורבי ישמעאל ואנשי-כנסת-הגדולה, ואחר-כך נשתכחו גם דרכי השמושים ההם. ועוד אחרת, כי נאבד טהרת אפר פרה בזמן האמוראים עד זמן אביי ורבא, כנזכר בתלמוד, ולכן לא נשתמשו מאז ואילך בעלית הפרדס. (שערי קדושה, חלק ג, שער ו, ירושלים תשמה, עמ' צו).

כלומר אומרים המקובלים, אם בתקופת האמוראים עסקו בדברים שקשורים לקבלה מעשית ויצירת דברים, משמע שהיו בטהרה, כלומר היה להם אפר פרה אדומה. 

היכן אם כן שמרו את אפר פרה אדומה בגליל לאחר החורבן? התוספתא אומרת במסגרת דיון הלכתי הקשור למי חטאת = אפר פרה אדומה. "שפופרת שחתכה לחטאת (=מי חטאת)- ר' אליעזר אומר יטמא ואין צריך להטביל, ור' יהושע אומר יטמא ויטבל. כנס לתוכה מי חטאת ואפר חטאת - אם עד שלא יטבילנה, טמא. ומעשה באחד שחתך שפופרת בבית שערים והיה ר' שמעון מטהר וחכמים מטמאין" – תוספתא פרה פ"ה ה"ו. אנו מוצאים אם כן מי חטאת בבית שערים, מכאן אולי נוכל להבין את התמחותו של רבי יוחנן בן נורי, איש בית שערים, בדיני טומאה וטהרה. ומכאן גם אולי הסיבה מדוע בחר בית הנשיא לעבור ולהעביר את הסנהדרין לבית שערים – בית מדרשו של רבי. שכן כפי שאנו יודעים בתודעה היהודית בית מדרשו של רבי היה בבית שערים. "הלוך אחר בית דין יפה – אחר רבי לבית שערים", המקום שממנו יצאה המשנה אל רחבי עם ישראל.

======================

מוזמנים להצטרף לפעילויות הקיץ של חברת נעם הארץ בהובלת ד"ר חגי עמיצור

טלפון :    079-5729223     054-9938399

 דוא"ל :    office@noam-haaretz.com

קריאת מגילה בציפורי - עיר מוקפת חומה בשושן פורים ט"ו אדר

קריאת מגילה בציפורי

עיר מוקפת חומה בשושן פורים ט"ו אדר

בפעם הראשונה מאז תקופת התלמוד החלטנו לקרוא מגילה בשושן פורים בציפורי. שנים רבות אני חולם ומתכנן , לעמוד במקום בו עמד רבי יהודה הנשיא , במקום בו עמדו גדול חכמי ישראל, בעיר המשנה ושם לחדש את קריאת המגילה שפסקה בציפורי בסוף תקופת התלמוד.
כולם יודעים שבירושלים קוראים מגילה בשושן פורים , לא כולם זוכרים שלא רק בירושלים צריך לקיים הלכה זו אלא גם בכל מקום שהיה מוקף חומה מימות יהושע בן נון.
העיסוק ההלכתי בנושא זה הואץ עם העליות לארץ ישראל, כמות היהודים שהתיישבו במקומות מחוץ לירושלים גדלה והשאלה עלתה במלוא עוצמתה בדבר חיוב קריאת מגילה במקומות נוספים.


מצ"ב קטעים מספרו של :  יהודה זולדן, מגילה במוקפות חומה, עמ' 253-231   הרוצה לעיין בפירוט ילך למקור . בין קטעי המקור הוספנו קטעי קישור והסבר שלנו. 

פרק ח - סקירה: מקרא מגילה בערים מוקפות חומה בארץ ישראל מימות יהושע בן נון  (עד שנת תר"כ)

מבוא

עד עתה עסקנו בהגדרת מעמדן של שכונות ירושלים החדשות כסמוכות או נראות לירושלים העתיקה שהיא בעלת מסורת איתנה על היותה עיר מוק"ח מימות יב"ן. מכאן ואילך נעסוק בשאלת זמן מקרא מגילה בערים אחרות בארץ ישראל (למעט העיר ירושלים), שיש להן מסורת על היותן מוק"ח מימות יב"ן וקראו בהן מגילה בט"ו באדר, או גם בט"ו באדר.

פרק הזמן שבו נעסוק מקביל לפרק הזמן שבו עסקנו בשאלת זמן מקרא מגילה בשכונות ירושלים החל מזמן היציאה מהחומות בשנת תרל"ז עד שנת תשע"ב. המאיץ לדיונים הלכתיים חדשים בסוגיה זו היה ישיבה מחודשת של יהודים בערים ותיקות או במקום סמוך או נראה להן ברחבי הארץ, לאחר שבמשך שנים רבות התגוררו יהודים מעטים בערים הותיקות. הישיבה המחודשת התרחשה בעקבות כמה תחנות זמן: העליות לארץ, הקמת המדינה ובניית ערים וישובים ברחבי הארץ, וההתיישבות היהודית ברחבי יהודה, שומרון וחבל עזה, לאחר מלחמת ששת הימים. בעקבות הרחבת הישוב היהודי בארץ, התנהלו דיונים רבים בין רבנים ופוסקי הלכה בשאלה כיצד להגדיר את מעמדן של ערים ותיקות בארץ שלהן מסורות מסופקות על היותן מוק"ח מימות יב"ן, ומהן אמות המידה לחידוש מסורות במקומות ישוב חדשים בארץ.

ייחוסו של מקום כמוק"ח מימות יב"ן או כספק אם הוא כזה, הוא על בסיס שימור שמות ומסורות היסטוריות של גויים תושבי הארץ, ובשל תוצאות מחקר ארכיאולוגי. לא נעסוק בזיהוי המקומות שיוזכרו להלן מבחינה ארכיאולוגית או היסטורית. אין זה נושא כתיבתנו ואין זה תחום התמחותנו. אנו נעקוב אחר דברי הפוסקים שקיבלו או לא קיבלו את הממצאים הארכיאולוגיים, והמסורות ההיסטוריות.

המחבר כותב במפורש שהוא עוסק רק בתחום ההלכה ולא בשאלה ההסטורית ארכיאולוגית העולה מהמחקר המודרני . כך למשל לא נתגלו שרידים ארכאולוגיים מתקופת הברונזה המאוחרת (ימי יהושע בן נון) בציפורי. השרידים הקדומים ביותר הידועים לנו היום הם מתקופת הברזל. 

ב. מסורות מימי תנאים ואמוראים על ערים מיוחסות כמוקפות חומה מימות יהושע בן נון

במשנה מופיעה רשימה של ערים שהן מוקפות חומה מימות יהושע בן נון . רשימה זו לא עסקה בערים בהקשר למקרא מגילה, אלא בהקשר לדיני קדושת בתי ערי חומה. רשימה זו אינה נזכרת כלל במסכת מגילה למרות שהיא מופיעה במשנה, בתוספתא, בבבלי ובירושלמי:

משנה  משנה ערכין ט, ו : מוקפות חומה מימות יהושע בן נון, כגון: קצרה הישנה של ציפורים, וחקרה של גוש חלב, ויודפת הישנה, וגמלא, וגדוד, וחדיד, ואונו, [ולוד] וירושלים, וכן כיוצא בהן.

ר' ישמעאל בן ר' יוסי, הסביר שהערים המופיעות במשנה הן ערים שעולי בבל מצאו באותה עת:  

תוספתא, ערכין [צוקרמאנדל] ה, טז. אמר ר' ישמעאל בן ר' יוסי: וכי אין לנו מוקפת חומה אלא אלו בלבד, הרי הוא אומר: "ששים עיר כל חבל ארגוב... כל אלה ערים בצורות חומה גבוהה" (דברים ג, ד-ה). אלא כיון שגלו ישראל לבבל, בטלה מהן מצות ערי חומה, וכשעלו מן הגולה מצא אלו שמוקפות חומה מימות יהושע בן נון וקדשום.

תוספתא זו אינה מתייחסת לרשימה כל שהיא, ובגמרא מייחסים את שאלת ר' ישמעאל בן ר' יוסי: "וכי אין לנו מוקפות אלא אלו בלבד" (ערכין לב ע"ב), לרשימת הערים המנויות במשנה כמוקפות חומה. תשובתו היא שרשימה זו היא מדגמית. הביטויים במשנה: "כגון", "וכן כיוצא בהן", מלמדים שהיו ערים נוספות.

במדרש הלכה מוצגת רשימת הערים שנזכרו במשנה כך:

ספרא בהר פרשה ד. : המוקפות חומה מימות יהושע בן נון, כגון: קצרה הישנה של ציפורי, וחקרה של גוש חלב, ויודפת הישנה, וגמלה הרי בגליל, וגדוד הרי בעבר הירדן, וחדיד ואונו וירושלם הרי ביהודה.

הרשימה נחלקת לשלוש קבוצות ע"פ אזורי הארץ: גליל, עבר הירדן ויהודה. . . . 

הגמרא אף הגדילה בתארה מציאות שבה פעם היתה למקום חומה והיום אין לו .

 מגילה ג ע"ב; ערכין לב ע"א.  רבי אליעזר בר' יוסי אומר: "אשר לוא חומה" – אף על פי שאין לו עכשיו, והיה לו קודם לכן. הכתיב בפסוק הוא: "אשר לוא חומה", אך הפירוש הוא במשמעות: אשר לו חומה. מעמדה של עיר כעיר מוק"ח הוא גם אם אין לה חומה עתה. כמובן שנוכחות של חומה או שריד ממנה יכול לסייע, אך אין זה תנאי.

על פי הגמרא יש להסתמך על המסורת ולא על הארכיאולוגיה, אם יש חומה או אפילו אם מוצאים חומה. 

אם יש מסורת כי היתה חומה יש לקרוא בשושן פורים , כי זו עיר שנחשבת מוקפת חומה מימות יהושע בן נון.  

מציאות זו של קריאת מגילה בט"ו באדר , לפחות מספק מוכרת לנו במקומות נוספים ברחבי הגליל. 

1. צפת   

בצפת לא מצאו שום ראיה לקיומה של חומה מימות יהושע בן נון - תקופת הברונזה המאוחרת. מכל מקום הוסכם על הכל שבצפת קראו מגילה בי"ד ובט"ו באדר, אך ללא בסיס ברור, למעט העובדה שכך היתה המסורת במקום

2. ביריה, עין זיתון

הרב יששכר אבן סוסאן הזכיר מקומות נוספים בארץ ישראל שקראו בהם מגילה יומיים:

"והמקומות שקורין בהם מגילה שני ימים מפני שספק אם עיירות הם אם כרכים הם... הסדר להם בקריאת התורה ביום השני כסדר היום הראשון. ומנהג פשוט פה בכל המוסתערבים יצ"ו תושבי ארץ צפת שבגליל העליון תוב"ב וכפריה – ביריה ועין אל זיתון." [58]

לדבריו, לא רק בצפת ציינו פורים גם בט"ו באדר, אלא גם בכפרים שקרובים אליה – ביריה ועין זיתון. עין זיתון נמצא כשני ק"מ צפונית לצפת, למרגלות הר ביריה.

הרב יששכר אבן סוסאן, תיקון יששכר, ויניציאה של"ט, דף נט ע"ב. שם בעמ' סא ע"ב דן בקריאת מגילה בירושלים שבה קוראים בט"ו באדר בלבד. בשנה שבה חל ט"ו באדר בשבת קראו מגילה בי"ד באדר (מגילה ד ע"ב). בשנה כזאת קוראים את קריאת התורה של פורים – "ויבוא עמלק", בשבת. הרב יששכר סוסאן שאל מדוע בצפת וכפריה – עין זיתים וביריה, וכן עזה ודמשק, שבשנים רגילות קוראים בתורה גם בט"ו: "תמיהה לי למה לא יעשו כן גם במקומות הספק כגון פה צפת תוב"ב וכפריה שכתבנו ועזה ודמשק כמו שנהגו בשאר שנים להעלות ספר תורה ביום השני כראשון לפרשת פורים, כי מה נשתנה היום מכל שאר ימות השבוע שיחול יום ט"ו באיזה מהם". 

בשנת שנ"ט (1599 לספירה) , עשרים שנה לאחר צאת ספרו של הרב יששכר אבן סוסאן, יצא בוינציאה ספרו של ראש הישיבה בעין זיתון, הרב משה בן מכיר. שם הספר הוא: "סדר היום – הסדר שיעשה האדם בימיו ובלילותיו, בשבתות ובמועדים, סדר כל השנה בשבתו בבית ובלכתו בדרך, בשכבו ובקומו". את הספר הדפיס חתנו הרב שלמה מור דוד. בהלכות סעודת פורים שביום י"ד באדר נכתב:

נהגו להתפלל מבעוד יום בזמן מנחה גדולה, כדי שיהיה לו זמן לאכול ולשתות עד הלילה, ויוכל ללכת לבית הכנסת להתפלל ערבית עם קריאת המגילה, ולא יתעכב בסעודה עד חצי הלילה כדי שלא יאחר קריאת שמע ותפילה, כי לא תקנו דבר זה כדי לקלקל ח"ו, אלא יעשה באופן שזה וזה יתקיים בידו וחפץ ה' בידו יצלח"

הנהגה זו, לקרוא מגילה אחר תפילת ערבית של ליל ט"ו באדר, תואמת לחלוטין את מנהג עין זיתים. אך הספר לא תיעד את מנהג עין זיתים אלא נועד לפרט את הלכות פורים לכל. כמו כן, לא נאמר דבר באשר למקרא מגילה בבוקר יום ט"ו באדר.

במהדורת הספר שיצאה בשנת תרל"ו, קרוב לשלוש מאות שנה לאחר שתי המהדורות הראשונות, הודפס כך:

...ויוכל ללכת לבית הכנסת להתפלל ערבית עם קריאת שמע, ולא יתעכב בסעודה עד חצי הלילה כדי שלא יאחר קריאת שמע ותפילה, כי לא תקנו דבר זה כדי לקלקל ח"ו...

יש חשש שאדם ייגרר בסעודתו ולא יתפלל אחר כך תפילת ערבית ולא יאמר קריאת שמע, ועל כן יש להתחיל את סעודת פורים בצהרי היום. לא נזכר דבר באשר למקרא מגילה בליל ט"ו באדר. על פי תיקון זה, אכן הספר תואם את שנהוג בערים הפרוזות, ואיננו קשור כלל למנהג בעין זיתים.

הרב ישראל משקלוב, מתלמידי הגאון מוילנא שעלה לארץ ישראל,  העיד אף הוא שבביריה ובעין זיתים קראו מגילה גם בט"ו באדר ללא ברכה. (הרב ישראל משקלוב, פאת השולחן – הלכות ארץ ישראל, ירושלים תשכ"ח, פרק ג, טו.)
 

 אין בידינו עדויות נוספות על מקרא מגילה בביריה ובעין זיתים מהשנים שאחר הרב ישראל משקלוב.

3. הר מירון

הרב חיים הורוויץ כתב עוד שלאחר הרעש שפקד את צפת בשנת תקפ"ב, עברו חמש משפחות לגור סמוך למירון בהר ג'רמאק. הן המשיכו לקרוא מגילה בי"ד ובט"ו באדר, כמו שנהגו בצפת. את הר ג'רמאק הוא זיהה עם גמלא המוזכרת במשנה (ערכין ט, ו). יתכן שהם נהגו כן מאחר שחשבו שכך יש לנהוג בכל מקום בארץ ישראל, או מפני שמהר ג'רמאק ניתן לראות את צפת, והם חשבו שיש לנהוג כמו שהם נהגו בצפת. כמו כן מהר ג'רמאק ניתן לראות את גוש חלב.

זולדן יהודה , עמ' 431-430

4. הושעיה

הישוב הושעיה נמצא צפונית לאתר העתיקות ציפורי, סמוך ונראה לו. ציפורי נזכרת במשנה (ערכין ט, ו) כעיר מוק"ח מימות יב"ן. הישוב הושעיה הוקם בשנת תש"מ כהיאחזות נח"ל ואוזרח כעבור שלוש שנים. בהושעיה נהגו לקרוא מגילה בי"ד באדר.

בפורים תשס"ז ניסה רב היישוב הרב חיים בורגנסקי, לחדש מסורת שלפיה יקראו בהושעיה מגילה ללא ברכה גם בט"ו באדר באחד המניינים. הוא לא רצה לחדש מקרא מגילה בט"ו באדר כדין מקום סמוך ונראה מאחר שלא היה בטוח שמה שהם רואים מהישוב זו אכן "חקרא של ציפורי" (משנה שם), ויש פוסקים הסוברים שאם בכרך עצמו אין קוראים מגילה בט"ו באדר אזי גם בסמוך ונראה לו אין קוראים בט"ו באדר. הוא חשב שעם המעבר לבית הכנסת החדש שנמצא ממש מול אתר העתיקות, הוא יצליח לחדש זאת. אך הניסיון לחדש מקרא מגילה גם בט"ו באדר לא הצליח. התברר לו שרק מעט מהמתפללים רצו בכך והרוב די להם ביום אחד. להערכתו של הרב בורגנסקי, אם היו נוהגים כך מהשנה הראשונה להקמת הישוב, היה העניין מתקבל, מפני שראשוני המתיישבים היו חדורי רוח המשכיות לישוב היהודי בציפורי. כשהוא התמנה לרב היישוב, כבר היה הישוב בן עשר שנים ומנהג המתפללים כבר התגבש.

לסיכום נראה שקריאת מגילה בערים שנחשבו מוקפות חומה בט"ו באדר - שושן פורים , החא הלכה שנבדקה כל פעם בהתאם למקום שזוהה על פי רשימת המשנה .

היום נוא יודעים בבירור היכן היא מקומה של "קצרה ישנה של ציםורי" בתחומי הגן הלאומי של ציפורי , ולכן נראה כי יש מקום לחדש מנהג זה .

מכייון שהדבר הוא ספק על ספק , ברור כי אין לקרוא בברכה , ואין צורך לקרוא מגילה מקלף ושאר הלכות מקרא מגילה.

יחד עם זאת מצאנו לנכון , שבדור זה , בו יש לנו יכולת לחזור ולהתחבר למקומות שבהם הדברים אכן התרחשו , ראוי לחזור ולהנהיג זאת.

וכך עשינו .

רישמו ביומנים שלכם לשנה הבאה , אירוע קריאת מגילה בגן לאומי ציפורי בשושן פורים .